סוד #1 - דברים לא מסתדרים מעצמם

הייתי בת יענה...

כשעברתי גירושים לפני כ 22 שנים - לא ציפיתי שזה יקרה.

היה לנו עסקים יחדיו, בית ביחד, ילדים, חברים - הכל היה ביחד.

ביום אחד כל חיי נהרסו.

ואני..?

לא דמיינתי שזה יקרה לנו למרות ש:

הזוגיות לא עבדה.

בעלי ואני התרחקנו.

הרגשת הקרבה נעלמה.

לא הצלחנו לבנות שום גשר של ביחד - לא הסכמנו על כלום.

לא הייתה לנו אינטימיות ולא פיזיות.

 

הייתי בת יענה - התחת שלי בחוץ וכל העולם דפק אותי.

סליחה על הבוטות, אבל זאת האמת.

רציתי את התמונה היפה - בעל, משפחה, ילדים...

אז ניסיתי להחזיק במשהו שלא היה קיים.

הכי הרבה רציתי להיות נאהבת ולהרגיש שייכת. 

הרגשתי שאני נופלת - כי רציתי להאמין שכן יש משהו.

ניסיתי להחזיק בעוגן שלא היה קיים.

חשבתי שזאת רק תקופה והכל יסתדר כבר מעצמו.

בוקר אחד הוא עזב...

המציאות נפלה עליי משום מקום.

זה היה כמו מפולת שלגים חסרת שליטה - הכל התרסק.

הבית והמשפחה נהרסו. המצב הכלכלי נהרס. הביטחון שלי נהרס.

כל החיים שלי נהרסו. 

נשבר לי הלב 

ועל הרסיסים הללו נחרטה ההבנה

שדברים לעולם לא מסתדרים מעצמם. 

פחד וכעס. 

זה מה שליווה אותי בתקופה הזאת.

פחד מהלא נודע וכעס על עצמי.

כעס שהתעלמתי מהמציאות.

כעס שאם הייתי עושה משהו - יכולתי לשנות הכל.

ברגע הזה החלטתי להפסיק להיות בת יענה.

כל חיי טמנתי את הראש בחול בתקווה שבעיה תעלם

אם אני אתעלם ממנה.

לא עוד! 

 

אני לוקחת אחריות על חיי!

האתגר... 

היה לשנות הרגלי חשיבה ועשייה שליוו אותי שנים.

כל פעם שעשיתי צעד קדימה,

עשיתי שני צעדים אחורה.

אבל לא ויתרתי.

המשכתי לנסות.

כי הבנתי שהכל זה האחריות שלי. 

ברגע שהפכתי את הגישה שלי - היא הפכה ל*הישג* שלי. 

 

הכל התחיל בדברים הקטנים ומשם זה גדל:

מצאתי עבודה.

הלכתי ללימודים.

עשיתי סדר בחשבונות שלי.

קמתי על הרגליים מחדש - הפסקתי להיות בדיכאון.

התחלתי להקשיב לעצמי יותר. 

חזרתי לטפל בילדים - התחלתי להיות קשובה להם ולמצוקות שלהם.

התחלתי לנקות ואפילו רוקנתי את הארונות!

אני יותר לא אומרת "לי זה לא יקרה" או "זה יסתדר מעצמו."

היום אני מבינה שכדי שהחיים שלי יראו כמו שאני רוצה - אני האחראית הבלעדית.

הבנתי שהמחשבה שלי יוצרת אמירה שמתבטאת בעשייה ומתוך כך היא משנה את המציאות.

סיפור על מתאמן שלא רצה להתמודד עם אשתו. 

איש עבודה.

בשלב כלשהו אשתו אמרה שהיא מרגישה

שהוא לא נותן מקום לבית ולזוגיות.

 

כשרצתה להתגרש הוא עדיין לא התעורר.

בשיחת הטלפון איתו, שאלתי אותו -

"איך אתה מרגיש עם זה שהיא רוצה להתגרש?"

ומה הוא ענה?

"זה הכל הגחמות שלה! היא חושבת שככה היא יכולה להניע אותי, אבל זה יעבור לה."

אני הייתי בהלם שזה מה שהוא חושב.

 

היו להם בעיות,

אבל הוא חשב

שזה לא רציני וזאת הדרך שלה לזעזע אותו.

הוא אמר "זה יסתדר מעצמו."

הוא לא ראה צורך לעשות שינוי.

בסוף היא פתחה תיק ברבנות והיום הם גרושים.

כשהחליט להגיע אליי לטיפול

היה כבר מאוחר. 

המסר שלו?

"הלוואי והייתי לומד להעריך את הזוגיות שלי לפני שאיבדתי אותה".

"זה רק הגחמות שלה!"  

אישה עם 2 ילדים שהגדול עושה לה בית ספר.

לא רוצה ללמוד, קם מאוחר,

וכל היום משחק במשחק המחשב "פורטנייט".

בעלה לא עזר.

היא הרגישה שהיא נמצאת במלחמה תמידית מול הילד,

אבל צריכה להתמודד עם זה לבד.

הוא היה מנפנף אותה.

"תעזבי את הילד! זה יעבור לו. זה גיל ההתגברות."

סיבוך בעלילה:

"מנגנון ההעתקה" נכנס לפעולה.

ילד בן 13 וילד בן 8.

כשאח אחד מתנהג בצורה מסוימת,

אבל לא עושים עם זה כלום -

האח הקטן מתחיל להעתיק.

מה שמוביל לזה שההתנהגות מתחילה להתקבע.

 

החלטתי בצעד נועז לבקש את הטלפון של בעלה ולברר מה דעתו לגבי הסיפור.

"עזבי היא סתם היסטרית ועושה מזה יותר מדי עניין - זה יעבור לו. אני לא מתכוון להתערב בזה!"

יום אחד בלי לבקש אישור...

הילד ביצע רכישות של כ-2000 ש"ח עם האשראי של האמא.

ואם זה לא היה מספיק,

גם לקח כסף מהארנק בלי אישור "לבזבוזים".

אחר כך שיקר וברח מהבית כדי לישון אצל חברים.

 

היה לזה מחיר כבד.

לא רק כלכלי.

הבית היה על סף קריסה.

האבא הבין את הטעות שלו. 

 

אבל זה היה כבר מאוחר כי הילד לא רצה להקשיב לו.

"איפה היית כל הזמן הזה? אני התנהגתי ככה כי אתה אפשרת את זה."

ברגע שהילד קיבל לגיטימציה מהאבא - נגרם נזק חמור לא רק לילד. 

נגרם נזק חמור למשפחה, נזק כלכלי, נזק לזוגיות.

מסקנה:

בעיות קטנות שלא פותרים, במהרה יכולות להפוך לבעיות גדולות.

אסור לחכות או לתת לדברים "להסתדר מעצמם".

דברים לא מסתדרים - אנחנו מסדרים אותם.

"אני לא יכולה להתמודד איתו!"

סוד #1 - מערכות היחסים בחייכם לא יסתדרו מעצמן. הזוגיות, המערכות עם הילדים, היחסים עם הסובבים -
ישתנו לטובה רק ברגע שאתם תעשו משהו לגבי זה.