סוד #3 - היחס שאתם מקבלים זה היחס שאתם מרשים.

במילה אחת? קורבן.

עד הגירושים תמיד ניסיתי להיות אביבית אחרת.

העתקתי אנשים אחרים.

התנהגתי והתנהלתי כמו שחשבתי שמצפים ממני.

לא הייתי אני.

נמאס לי.

רציתי להיות אביבית.

עם היכולות שלי. 
עם התכונות שמייחדות אותי.

להשלים עם עצמי.

הייתי סוערת מבפנים ורציתי שלוות נפש. 

 

הרגשתי שאף אחד לא מבין אותי.

בגדו בי! קורבן של הנסיבות. 

תכלס?

גם אני לא הבנתי את עצמי.

הייתי חסרת אונים.

המשבר הכלכלי ביחד עם הגירושים פשוט שבר אותי.

אישה מוכה שינתה לי את החיים.

באותה תקופה הייתי מתנדבת במרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית ונשים מוכות באילת. 

מה שנתן לי המון משמעות בחיים.

יום אחד ישבה מולי אישה מוכה וסיפרה לי שבעלה מרביץ לה

אבל היא החליטה לשים לזה סוף.

היא עשתה סימן 'עצור' עם היד - "זה הגבול. אני החלטתי לקחת אחריות אישית על כל מה שקורה לי. הוא התנהג אלי בדיוק איך שאני הרשיתי לו. אני לא מרשה לו יותר!"

עברה לי צמרמורת בכל הגוף. לא יכולתי לנשום.

האישה המוכה לימדה אותי שיש לי בחירה. 

כל מערכות היחסים שלי בחיי - נראות בדיוק איך שאני מרשה להן להראות.

אם צריך תקעקעו את זה:

אנשים יתנהגו אליכם בדיוק איך שאתם מרשים להם.
 

אני האחראית הבלעדית.

זה היה הרגע המכונן שבו הבנתי שכל מה שקרה לי, קרה לי כי אני אפשרתי. 

אם הילדים לא מתייחסים אלי כמו שאני רוצה - איך אני מאפשרת לזה לקרות?

אם בן הזוג לא העריך אותי - איך אני אפשרתי לזה לקרות?

 

חקרתי איפה אני יוצרת קושי בקשרים שיש לי עם אנשים.

גיליתי את הקושי שלי במגע.

הבנתי את הקושי שלי להעביר מסר.

לא הייתי מחוברת לעצמי בשיט.

הבנתי שהמפתח ליחסים מדהימים עם הסובבים  
זה קודם כל "להיות ביחסים טובים עם עצמי".

 

זה הוביל לזה ששיניתי הכל מקצה לקצה.

שיניתי את הצורה שבה אני מעבירה מסרים,

למדתי להקשיב - לא רק לקפוץ אלא לראות את האחר.

שניתי את האנשים שאני מסתובבת איתם,

שיניתי את הבית,

שיניתי את הביגוד,

הדרך שבה אני מסתכלת על דברים,

הגישה שלי לחינוך של הילדים... הכל השתנה.
 

 

הילדה המשיכה בשלה...

שבוע עבר - הבגדים נערמו.

צעקות. פיצוץ. 

אמרתי לה "הילדה בוחנת אותך,

אסור לך לוותר.
 

ככה זה קורה: כשאומרים לילדים "לא" ואז רגע אחרי אומרים להם "כן"

הם מפסיקים להעריך את המילה שלכם.

אתם חייבים לעמוד על שלכם - גם אם זה עולה לכם בדם.

 

כבר אין מגבות בבית.

הבית ממש במצב מלחמה...

נצחון #1 כעבור שבועיים הילד ראה שאין לו בגדים.
האמא אמרה לו ש"כל הבגדים שיהיו בסל כביסה - יעברו כביסה."
הוא התחיל לשים דברים בסל הכביסה.

 

נצחון #2 עד היום היא הייתה מקפלת את הבגדים.
אבל היא לימדה את הילד לקפל והוא התחיל לקפל בעצמו.

 

נצחון #3 כשהילדה הלכה לאבא - האבא תמך באמא.

הילדה נשברה והתחילה לשים את הבגדים בכביסה.

נצחון #4 הקשר בין האמא והאבא התחזק - נוצר ביניהם אמון ושיתוף פעולה, 
שלא היה שם מעולם לפני.

זירת הקרב המשפחתית!

אמא שהגיעה אליי כי יש לה בעיה עם ילדה בגיל ההתבגרות.

ילדה בת 14 ואח בן 10.

בין האמא והבת יש מלחמה.

האבא לא התערב - "את יותר חזקה עם הילדים."

 

בעיה #1 

כשהילדה מסיימת להתרחץ היא זורקת את הבגדים על הרצפה ויוצאת מהמקלחת.

מין אמירה של "אני לא שמה עליך."

צרחות. בלגן.

לא משנה מה האמא עשתה - היא לא הצליחה לגרום לילדה לשמור על הסדר.

 

בעיה #2 

זה התדרדר לילד - גם הוא זרק את הבגדים והמגבות על הרצפה. פעולת שרשרת.

כשזה קרה והיא לא הצליחה לעצור את זה - היא הגיעה אלי.

 

יצרנו תוכנית פעולה.

"מכאן והלאה את מפסיקה לצעוק עליהם. את מפסיקה לאיים. את מפסיקה לריב איתם.

מדברים עם האבא ומצרפים אותו אליך, שאתם תהיו כחזית אחת מול הילדים."

 

הערה:

הילדים התנהגו בדיוק כמו שהיא הרשתה להם.

זה התחיל בכך - שאני אשטוף כלים כי אני עושה את זה יותר טוב.

אני אסדר את החדר כי אני אסדר אותו יותר טוב...
עד שהיא עשתה הכל, כי היא עושה את זה הכי טוב
.

לילדים היו רק זכויות ולא היו להם חובות.

 

החלטנו שמהיום אנחנו שמים גבולות.

"גם אם את רוצה לחזור להרגלי ההתנהגות הישנים - את לא עושה את זה בשום מקרה."

 

זה מה שהחלטנו שהיא תגיד לילדים -

"כל בגד שיהיה בסל הכביסה אני מכבסת. מה שלא יהיה - אני לא מכבסת."

 

גבולות חדשים.

עד אז הילדה הייתה בלתי נשלטת.

יוצאת עם חברים, חוזרת מאוחר ומתי שהיא רוצה.

אז גם פה הם יצרו לה גבולות חדשים.


יום אחד הילדה רצתה לצאת עם חברים. 

שלב #1

האבא עצר אותה "מתי את חוזרת הביתה?"

"ב-2."
"2 זה מאוחר בשביל ילדה בת 14." הוא ענה.
בסופו של דבר הם הסכימו שהיא תחזור באחת.

שלב #2

"אם את מאחרת - איזה עונש את נותנת לעצמך?" שאל האבא.

"אם אני מאחרת אני לא יוצאת מהבית שבוע." הילדה קבעה לעצמה את העונש.

היא חזרה באחת ועשרה.

שוב פעם צעקות. שוב פעם פיצוץ.

"תוותרו לי!" היא דרשה.

אבל הם לא ויתרו.

 

והיה שינוי גדול.

גם מבחינת הילדה.

גם מבחינת האוירה בבית.

וגם הזוגיות ביניהם השתפרה.

 

הם הבינו את התפקיד של כל אחד ואחד מהם ובעקבות זאת הכל השתפר.

טיפ זהב #1  תקבלו החלטה ביחד. (נכון לכל סוג של קשר)

טיפ זהב #2 תתנו לילד להחליט מה יהיה הגבול ומה יהיה העונש!
(וכן, הצבת גבולות ביחד תופסת גם בזוגיות)

יש לי שאלה...

  • אם תחליטו שאתם יוצרים את המציאות שלכם ולא תחכו שדברים יסתדרו מעצמם.

  • אם תרשו לעצמכם לראות משהו חדש במראה ותרשו לעצמכם להאמין שאתם מסוגלים.

  • אם תלמדו להיות ב"יחסים טובים עם עצמכם" ולהציב גבולות בריאים.

האם זה יכול לעבוד לכם?

חד משמעית - כן!

לסיכום, תקשורת מקרבת זה המפתח ליחסים מדהימים והדרך להשיג זאת, היא ללמוד להיות ב"יחסים מדהימים עם עצמי".